The Basic Form
View Variations

You can identify the קל form by applying these basic rules of thumb:

In the past tense, the three letters of the root appear first in the word. For example, in יָשַׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא (I sat on the chair), the three root letters appear (י.ש.ב), and only afterward, the suffix indicating I (תי). And unlike the פִּעֵל form, there is never a dot in the second letter of the root, in the past tense.

In the present tense, there is almost always an oh sound in the first syllable. Take, for example, the following verbs: אֲנִי קוֹרֵאת (I (f) am reading), אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים (we are studying ), הֵן הוֹלְכוֹת (they (f) are walking), etc. The exception is when the second letter of the root is a ו or a י, in which case that letter drops and the oh vowel is lost.

Witness these patterns as you review the chart below, which lays out all the possibilities of the verb לִכְתּוֹב (to write) in past, present, future and imperative (command) tenses:

ציווי
imperative
עתיד
future
הווה
present
עבר
past
אֶכְתּוֹבכּוֹתֵב, כּוֹתֶבֶתכָּתַבְתִּיאני
נִכְתּוֹבכּוֹתְבִים, כּוֹתְבוֹתכָּתַבְנוּאנחנו
כְּתוֹבתִּכְתּוֹבכּוֹתֵבכָּתַבְתָּאתה
כִּתְבִיתִּכְתְּבִיכּוֹתֶבֶתכָּתַבְתְּאת
כִּתְבוּתִּכְתְּבוּכּוֹתְבִיםכְּתַבְתֶּםאתם
כִּתְבוּתִּכְתְּבוּכּוֹתְבוֹתכְּתַבְתֶּןאתן
יִכְתּוֹבכּוֹתֵבכָּתַבהוא
תִּכְתּוֹבכּוֹתֶבֶתכָּתְבָההיא
יִכְתְּבוּכּוֹתְבִיםכָּתְבוּהם
יִכְתְּבוּכּוֹתְבוֹתכָּתְבוּהן

 


As in any spoken language, things that are difficult for native speakers to pronounce get altered. So there will be roots that don’t fit into the neat table of קל above.

Check out these variations:

Some simple verbs, such as ללמוד and לשמוע, follow a slightly different pattern in the future tense:

ציווי – Imperativeעתיד – Futureהווה – Presentעבר – Past
אֶלְמַדלוֹמֵד, לוֹמֶדֶתלָמַדְתִּיאֲנִי
נִלְמַדלוֹמְדִים, לוֹמְדוֹתלָמַדְנוּאֲנַחְנוּ
לְמַדתִּלְמַדלוֹמֵדלָמַדְתָּאַתָּה
לִמְדִּיתִּלְמְדִילוֹמֶדֶתלָמַדְתְּאַתְּ
לִמְדּוּתִּלְמְדוּלוֹמְדִיםלָמַדְתֶּםאַתֶּם
לִמְדּוּתִּלְמְדוּלוֹמְדוֹתלָמַדְתֶּןאַתֶּן
יִלְמַדלוֹמֵדלָמַדהוּא
תִּלְמַדלוֹמֶדֶתלָמְדָההִיא
יִלְמְדוּלוֹמְדִיםלָמְדוּהֵם
יִלְמְדוּלוֹמְדוֹתלָמְדוּהֵן

Due to difficulty in pronunciation, Hebrew verb whose first letter is a נ follows the pattern below when in the קל form.

Note the דָּגֵשׁ – the emphatic dot – in the second root letter. This represents the missing נ and was once pronounced with greater emphasis to indicate the missing נ.

ציווי

imperative

עתיד

future

הווה

present

עבר

past

אֶפֹּלנוֹפֵל, נוֹפֶלֶתנָפַלְתִּיאני
נִפֹּלנוֹפְלִים, נוֹפְלוֹתנָפַלְנוּאנחנו
פֹּלתִּפֹּלנוֹפֵלנָפַלְתָּאתה
פְּלִיתִּפְּלִינוֹפֶלֶתנָפַלְתְּאת
פְּלוּתִּפְּלוּנוֹפְלִיםנְפַלְתֶּםאתם
פְּלוּתִּפְּלוּנוֹפְלוֹתנְפַלְתֶּןאתן
יִפֹּלנוֹפֵלנָפַלהוא
תִּפֹּלנוֹפֶלֶתנָפְלָההיא
יִפְּלוּנוֹפְלִיםנָפְלוּהם
יִפְּלוּנוֹפְלוֹתנָפְלוּהן

Due to difficulty in pronunciation, Hebrew verbs whose first letter is a י follows the pattern below when in the קל form.

Since י represents a weak sound, it disappears completely in some forms, leaving no representational emphasis.

ציווי

imperative

עתיד

future

הווה

present

עבר

past

אֵרֵדיוֹרֵד, יוֹרֶדֶתיָרַדְתִּיאני
נֵרֵדיוֹרְדִים, יוֹרְדוֹתיָרַדְנוּאנחנו
רֵדתֵּרֵדיוֹרֵדיָרַדְתָּאתה
רְדִיתֵּרְדִייוֹרֶדֶתיָרַדְתְּאת
רְדוּתֵּרְדוּיוֹרְדִיםיְרַדְתֶּםאתם
רְדוּתֵּרְדוּיוֹרְדוֹתיְרַדְתֶּןאתן
יֵרֵדיוֹרֵדיָרַדהוא
תֵּרֵדיוֹרֶדֶתיָרְדָההיא
יֵרְדוּיוֹרְדִיםיָרְדוּהם
יֵרְדוּיוֹרְדוֹתיָרְדוּהן

Due to difficulty in pronunciation, Hebrew verbs whose first letter is a י and whose second letter is a צ follows the pattern below when in the קל verb form.

Note the דָּגֵשׁ – the emphatic dot – in the second root letter of the עתיד (future) tense. This represents the missing י and was once pronounced with greater emphasis to indicate the missing י.

Example: לִיצוֹר (to create)

 

ציוויעתידהווהעבר
אֶצֹּריוֹצֵר, יוֹצֶרֶתיָצַרְתִּיאני
נִצֹּריוֹצְרִים, יוֹצְרוֹתיָצַרְנוּאנחנו
צֹרתִּצֹּריוֹצֵר יָצַרְתָּאתה
צְרִיתִּצְּרִייוֹצֶרֶתיָצַרְתְּאת
צְרוּתִּצְּרוּיוֹצְרִיםיְצַרְתֶּםאתם
צְרוּתִּצְּרוּיוֹצְרוֹתיְצַרְתֶּןאתן
יִצֹּריוֹצֵריָצַרהוא
תִּצֹּריוֹצֶרֶתיָצְרָההיא
יִצְּרוּיוֹצְרִים יָצְרוּהם
יִצְּרוּיוֹצְרוֹתיָצְרוּהן

Trying to say eh-eh-hov, teh-eh-hov, etc. felt awkward for early Hebrew speakers, so many roots that begin with א in the פעל verb form follow this paradigm. The key changes from the basic paradigm happen in the future tense and in the imperative.

Example: לֶאֱהוֹב (to love, to like)

 

ציוויעתידהווהעבר
אֹהַבאוֹהֵב, אוֹהֶבֶתאָהַבְתִּיאני
נֹאהַבאוֹהֲבִים, אוֹהֲבוֹתאָהַבְנוּאנחנו
אֱהֹבתֹּאהַבאוֹהֵב אָהַבְתָּאתה
אֶהֱבִיתֹּאהֲבִיאוֹהֶבֶתאָהַבְתְּאת
אֶהֱבוּתֹּאהֲבוּאוֹהֲבִיםאָהַבְתֶּםאתם
אֶהֱבוּתֹּאהֲבוּאוֹהֲבוֹתאָהַבְתֶּןאתן
יֹאהַבאוֹהֵבאָהַבהוא
תֹּאהַבאוֹהֶבֶתאָהֲבָההיא
יֹאהֲבוּאוֹהֲבִים אָהֲבוּהם
יֹאהֲבוּאוֹהֲבוֹתאָהֲבוּהן

A Hebrew verb root whose middle letter is ו (or a י), a “hollow” root, follows the pattern below when in the קל form.

If the middle root letter is a י, substitute ו and the oo vowel with י and the ee vowel in the future and imperative conjugations below.

ציווי
imperative
עתיד
future
הווה
present
עבר
past
אָקוּםקָם, קָמָהקַמְתִּיאני
נָקוּםקָמִים, קָמוֹתקַמְנוּאנחנו
קוּםתָּקוּםקָםקַמְתָּאתה
קוּמִיתָּקוּמיקָמָהקַמְתְּאת
קוּמוּתָּקוּמוּקָמִיםקַמְתֶּםאתם
קוּמוּתָּקוּמוּקָמוֹתקַמְתֶּןאתן
יָקוּםקָםקָםהוא
תָּקוּםקָמָהקָמָההיא
יָקוּמוּקָמִיםקָמוּהם
יָקוּמוּקָמוֹתקָמוּהן

Since the letter ה represents a faint sound, really just a breath, it tends to fall off in everyday speech. For example, you’ll often hear Israeli children pronounce the (male) teacher – הַמורֶה – as if it were written אַמורֶה.

This tendency appears in verb conjugations as well. A Hebrew verb root whose final letter is a ה follows the pattern below, in the קל form.

ציווי
imperative
עתיד
future
הווה
present
עבר
past
אֶרְצֶהרוֹצֶה, רוֹצָהרָצִיתִיאני
נִרְצֶהרוֹצִים, רוֹצוֹתרָצִינוּאנחנו
רְצֵהתִּרְצֶהרוֹצֶהרָצִיתָאתה
רְצִיתִּרְצִירוֹצָהרָצִיתאת
רְצוּתִּרְצוּרוֹצִיםרְצִיתֶםאתם
רְצוּתִּרְצוּרוֹצוֹתרְצִיתֶןאתן
יִרְצֶהרוֹצֶהרָצָההוא
תִּרְצֶהרוֹצָהרָצְתָההיא
יִרְצוּרוֹצִיםרָצוּהם
יִרְצוּרוֹצוֹתרָצוּהן